הספר "נבוא לקחת אותך" נכתב מכמה סיבות. בשנת 2014 למדתי באוניברסיטת בן גוריון במגמה לכתיבה יצירתית.
בסופה של אותה שנה הייתי אמורה להחליט על כתיבת פרויקט הגמר שלי - רומן, סיפורים קצרים או ספר שירה. ברור היה לי שאבחר בכתיבת רומן, אך הנושא עדיין לא נבחר.
ביוני של אותה שנה נסעתי עם אבי, אחותי ואחי למסע שורשים לפולין ולגרמניה. המסע לפולין היה בעקבות שורשי משפחתו של אבי ואילו המסע לגרמניה היה בעקבות שורשי משפחתה של אמי, שנפטרה חמש שנים קודם לכן. קרובים משלוש ארצות התעתדו להיפגש בגרמניה בהאנובר, עיר הולדתם של מרבית בני המשפחה.
באחד הימים בפולין נסעו לעיירה בשם סוליאוב ולנו שם במלון שבתוך המנזר. בדרך מסוליאוב אל יער סקורניצה, בעקבות גורלם של בני משפחתו של אבי, שנרצחו שם בבונקר תת קרקעי, עצרנו לאכול ושם התחילה שיחה על בני המשפחה של אמי, שאנו מתעתדים לפגוש בקרוב בגרמניה. אבי סיפר לי על ריטה, בת דודתה של אמי. הייתה זו הפעם הראשונה ששאלתי אותו איך ייתכן שיש לנו במשפחה דודה נוצרייה בעוד אנחנו יהודים, ומה בדיוק קרה לה בילדותה. עד אותו הרגע שמעתי רסיסי סיפורים על תולדותיה, אך מעולם לא שמעתי את הסיפור המלא, המתאר מה ארע בילדותה ומה הוביל לכך שהיא חיה בסקוטלנד ולא בארץ. השיחה הזו הובילה להבנה שאני שומעת סיפור מעניין ביותר, שיכול להוות חומר לכתיבת רומן. ככל שנקפו השעות הבנתי שיש לי עוד ועוד שאלות. חקרתי, שאלתי והתעניינתי וקיבלתי תשובות מעניינות אם כי לא קלות לעיכול. הדיון נסב גם על מעשה לא מוסרי שקרה בקשר שבין ריטה לבין מארחיה. מוחי המשיך לעבד את הפרטים, ועוד באותו הערב הגעתי למסקנה שלא פחות מאשר הילדה ריטה, גורלה וגורל משפחתה, מעניינת אותי גם המשפחה שקיבלה אותה לחיקה והמעשה שקרה. אני זוכרת שבארוחת הערב במלון אמרתי לאבי: "אתה מבין איזה סיפור מעניין זה? אתה מבין שזה ממש חומר לרומן?" הבנתי שזהו כר פורה לכתיבה, אך חסרים לי פרטים רבים, שיהיה עליי להשלים. ומכאן נתתי לדמיון להתחיל לעבוד, כי הנסתר רב היה על הנגלה, אך היה לי גרעין כלשהו שממנו צמח הרומן.