אומרים שאי אפשר לכתוב על שום נושא מבלי שתהיה לך נגיעה אישית בו.
הנגיעה האישית שלי בנושא קשורה בעיקר לאוכל ולהגירה. נולדתי למשפחה שהגיעה מגלויות שונות. סבתי נולדה בשנת 1907 באודסה, עיר הנמל החשובה של ברית המועצות באותם ימים.
בילדותי הייתי חשופה לכמה שפות - גרמנית מהצד של אמי ורוסית מהצד של אבי. אבי נהג לדבר עם סבתי ברוסית ואמי דיברה איתה בגרמנית. הילדים שוחחו איתה בעברית, שהיא אומנם ידעה, אך לא אהבה ובוודאי לא קראה בשפה זו.
מכאן עולה, שחווית ההגירה, הקליטה, קשיי השפה וההתאקלמות ליוו אותי במהלך כל שנות ילדותי והתבגרותי. אבי תמיד סיפר עד כמה היה קשה להיות עולה חדש ועד כמה סבל מיחסם של הצברים המתנשאים, בעוד הוא היה עולה חדש, נטול שפה שהתקשה להתערות. אולי זה גם מה שדחף אותי כעבור שנים ללמד באולפנים לעברית, לעסוק בשפה העברית ולתמוך בעולים חדשים.
והאוכל הרוסי? בוודאי - כשהוזמנו אל ביתה של סבתי לארוחת יום שישי או שבת תמיד אכלנו את אותם המאכלים ואלה היו אהובים עלינו במיוחד - ביצים ממולאות בממרח ביצים עם שמיר, מרק בורשט, עוגת מדוביק, סלט אוליביה ועוד.